מגילה | דף כב | פסוקא דלא פסקיה משה

<p>הגמרא בדף כב ע"א מביאה הלכה האוסרת להפסיק באמצע קריאת פסוק מפסוקי התורה, למעט במקרים מסוימים של חוסר ברירה: "כל פסוקא דלא פסקיה משה – אנן לא פסקינן ליה". רב התבסס על כלל זה בבואו להכריע בשאלה כיצד יש לנהוג כאשר פרשה בת חמישה פסוקים צריכה להיקרא על ידי שני עולים, והכריע שבמקרה כזה יש לקרוא את הפסוק האמצעי פעמיים – עבור כל אחד מן העולים, כדי להימנע מהפתרון שהציע שמואל – להפסיק באמצע הפסוק.</p>

<p>השפת אמת על אתר הקשה על דבריו של רב: הלוא גם רב מודה שכאשר אין ברירה מותר להפסיק באמצע פסוק, ואם כן – לא היה לו להשתמש בסברת "כל פסוקא דלא פסקיה משה". אף אם הוא סובר שבמקרה כזה אין כאן חוסר ברירה – עליו להסביר שלדעתו עדיף לקרוא את הפסוק פעמיים ולא לפוסקו באמצע, ולא להסתפק באמירה שאין להפסיק באמצע פסוק, שלגביה גם שמואל מודה.</p>

<p>לצורך הבנת תירוצו של השפת אמת נקדים את דבריו של הרב סולובייצ'יק, העוסק ביחס בין ניסוח הדין הנזכר בסוגייתנו ובין ניסוח אחר, המופיע במסכת ברכות (יב ע"ב): "כל <b>פרשה</b> דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו – לא פסקינן". על כך מסביר הרב סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מרי חלק א עמ' כ):</p>

<p>"נראה ששתי הלכות מיוחדות נאמרו בנידון זה:&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<br />
א) דין איסורין, שאסור להפסיק במקום שלא הפסיק משה, ואיסור זה נאמר רק ביחס לפסוקים ולא לפרשיות.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<br />
ב) דין מיוחד ומסוים בהלכות קריאה ככתבה, דכל היכא דלא פסק משה אנן לא פסקינן, והפסק מפקיע חלות קיום קריאה ככתבה, והלכה זו שנאמרה באמירה ככתבה שייכת גם לפרשיות, ומקצת פרשה מופקעת מקיום קריאה ככתבה".</p>

<p>הרב סולובייצ'יק מבחין בין האיסור לפסק את הפסוקים באופן שונה מכפי שפיסק משה, משום שפיסוק כזה פוגע במשמעותו של הפסוק ובפירושה של התורה כפי שנמסר לנו, ובין החובה שקריאה בתורה – בין אם מדובר בקריאה בבית הכנסת או בקריאת שמע – תיעשה על פי יחידוֹת הקריאה המסורות לנו ממשה רבנו.</p>

<p>כעת נשוב לקושייתו של השפת אמת – מדוע הזכירה הגמרא כנימוק לדעת רב את הקביעה ש"כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן". כך מתרץ השפת אמת:</p>

<p>"אכן נראה דס"ל לרב דכיון דלא פסקי' מרע"ה בתורה לאו פסוק הוא, א"כ נהי דבדלא אפשר רשאין לפסוק, מ"מ אינו בכלל ג' פסוקים להקורא בתורה, ובזה פליג רב אדשמואל, דרב סובר דהא דפסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן היינו דאינו נקרא פסוק, ושמואל פליג ע"ז אלא דמ"מ מודה שמואל דאסור לפסוק".</p>

<p>השפת אמת מבחין ביחס לקביעה בסוגייתנו, "כל פסוקא דלא פסקיה משה", בין שתי ההבנות שהזכרנו לעיל, ומסביר שבכך נחלקו האמוראים:</p>

<p>א. לדעת שמואל מדובר רק באיסור להפסיק באמצע פסוק, ואיסור זה, כפי שעולה מהמשך הסוגיה, נדחה כשאין ברירה.</p>

<p>ב. רב סובר שמלבד האיסור, הנדחה במצב של חוסר ברירה, יש בקריאת פסוק באופן חלקי פגם בקריאת התורה, ופגם זה אינו מתמלא גם כשהדבר נעשה מתוך חוסר ברירה – סוף סוף הקורא לא קרא יחידה שלמה הנחשבת 'קריאה בתורה', וממילא הפסקת הפסוק באמצעו לא פתרה את בעיית חלוקת הפרשייה ועלינו לקרוא את הפסוק פעמיים – פעם אחת לכל עולה.</p>

<p>[הבחנה זו ביחס לדין "כל פסוקא דלא פסקיה משה" עשויה להתקשר לשאלות נוספות, כגון קטיעת פסוק באמצעו כאשר הוא אינו נאמר כחלק מקריאת התורה (אלא במהלך לימוד, תחינות או אמירת הלל), ולא נאריך בכך כאן.]</p>